בשנה האחרונה מתרחש תהליך מרגש – ובלתי נמנע. אלפי יהודים ברחבי העולם מתחילים לארוז את חפציהם ולעשות את הדרך לארץ ישראל. מה שמניע את העלייה הזו הוא לא רק הפחד, אלא גם תחושת שייכות עמוקה. מאז אירועי השביעי באוקטובר, גל האנטישמיות ששוטף מדינות כמו צרפת, בריטניה וארצות הברית מעורר בקרב יהודים רבים את השאלה הפשוטה: אולי הגיע הזמן לחזור הביתה?
בצרפת, למשל, דווח על זינוק של כמעט אלף אחוזים בתקריות אנטישמיות מאז הסתיו האחרון. באנגליה נרשמה עלייה של למעלה מ־200% בפגיעות בבתי כנסת, מוסדות חינוך וביחידים. בארצות הברית – למעלה מעשרת אלפים מקרים של שנאה אנטי-יהודית תועדו תוך שנה אחת בלבד. המציאות הזו כבר לא משאירה מקום לספק: עבור רבים, החיים בגולה הפכו להיות לא רק לא נוחים – אלא מסוכנים.
אולם לא מדובר רק בבריחה. מדובר גם בבחירה. יותר ויותר יהודים מבינים שישראל היא לא רק מקלט – היא גם בית. מקום שבו ילדיהם יוכלו ללבוש כיפה בלי פחד, ללמוד עברית בגאווה, ולבנות חיים בתוך קהילה חמה ותומכת. חלקם מספרים שכבר שנים הרגישו קרובים לישראל, אך רק עכשיו הגיע הרגע שבו הרגש הפך להחלטה.
מדי חודש נוחתות בארץ טיסות עם עולים מצרפת, מארצות הברית, מקנדה, מברזיל וממדינות נוספות. רווקים, משפחות צעירות, גמלאים – כולם באים בתקווה, ולעיתים גם בחשש. הקליטה אינה תמיד פשוטה: צריך ללמוד שפה חדשה, להתרגל למנטליות אחרת, ולהשתלב בשוק עבודה לא מוכר. אבל מעל הכול – הם מוצאים כאן תחושת שייכות.
דווקא ברגעים שבהם העולם שותק לנוכח גילויי השנאה, החברה הישראלית מתגייסת לחבק. עולים חדשים מדווחים על פתיחות, עזרה, קהילה מחבקת. אף אחד לא שואל “למה באתם?” – כולם אומרים “ברוכים הבאים הביתה”.
ייתכן מאוד שאנחנו בפתחו של גל עלייה היסטורי. כזה שלא נולד רק מפחד, אלא גם מתוך הבנה עמוקה שישראל היא הרבה יותר מיעד – היא זהות. המקום היחיד שבו יהודים מרגישים שהם לא זרים, אלא פשוט הם עצמם.
אם נמשיך לקלוט באהבה, להקל בירוקרטיה ולבנות תשתיות מתאימות – נוכל להפוך את הגל הזה להזדמנות גדולה. לא רק עבור העולים, אלא עבור כולנו. כי בכל יהודי שחוזר הביתה – כולנו מתחזקים.